השתלת מח עצם מיועדת למחלות ממאירות מסוימות ולמחלות בהן יש כשל של מח העצם, וכרוכה בהעברת תאי אב (תאי 'מח עצם') מאדם בריא לאדם חולה סרטן, לאחר טיפול מקדים בכימותרפיה שמטרתה להשמיד את תאי הסרטן. כאשר ההשתלה מוצלחת, תאי מח העצם של התורם מחליפים את תאי מח העצם הפגומים, ומספקים הגנה כנגד הגידול הסרטני. טיפול בהשתלת מח עצם עשוי להיות לעיתים הטיפול היחיד שיביא להבראת החולה אולם ישנם סיבוכים אפשריים לתהליך זה. אחד מהם קרוי 'מחלת השתל נגד המאכסן' ובו תאי מערכת החיסון של התורם מזהים את איברי הגוף של החולה כזרים ותוקפים אותם.
בערך כמחצית מהנשים אשר עברו השתלת מח עצם יחוו את הסיבוך הנ"ל באיברי המין החיצוניים. הדבר עלול לגרום לשינויים אנטומיים בלתי הפיכים הכוללים שינוי בנרתיק, פגיעה בתפקוד המיני ופגיעה באיכות החיים. הסיבוך הוא בלתי צפוי ולא ניתן למנוע אותו. בנוסף, הוא מצריך בדיקות גניקולוגיות תכופות ומעקב ממושך, דבר המוסיף אי נוחות פיזית וחרדה למטופלות.
שיפור ושמירה על איכות החיים של המטופלות לאחר ההשתלה והטיפולים הוא בעדיפות ראשונה. המחקר המוצע בוחן את הקשר בין חיידקי הנרתיק ('המיקרוביום הנרתיקי') והתקדמות 'מחלת השתל נגד המאכסן'. בהתחשב בשכיחות המחלה בקרב נשים מושתלות מח עצם והשלכותיה ההרסניות על איכות חייהן, מציאת קשר יכולה להוביל לחיזוי מדויק יותר ולהבנת המחלה, תוך כדי פיתוח טיפול ומניעה עתידית.
